
המחקר כלל 5 סטודנטיות, שחקניות טניס מנבחרת הנשים של אוניברסיטת
סטנפורד. גיל השחקניות נע בין 18 ל־21 שנה. השחקניות שמרו על דפוסי
השינה/מנוחה שלהן במשך 3-2 שבועות לצורך איסוף נתוני הפתיחה.
במקביל הן כמובן המשיכו באימוני הטניס הרגילים שלהן.
לאורך תקופת המחקר, ולאחר כל אימון, ביצעו השחקניות מבחני הערכת
יכולת גופנית. המבדקים כללו מאוצים ותרגולי חבטה. לאחר איסוף נתוני
הבסיס התבקשו השחקניות להאריך את שנת הלילה שלהן ל־10 שעות.
תקופת הארכת השינה נמשכה 6-5 שבועות.
במהלך התקופה נוטרו מדדי מצב הרוח והנטייה לישנוניות במהלך היום.
לשחקניות הוצמד מכשיר מיוחד (אקטיגרף) שמדד את הפעילויות הגופניות
במהלך היממה. מניתוח נתוני האקטיגרף אפשר ללמוד על הרגלי
העוררות/שינה של השחקניות ולמדוד את מספר השעות בהן הן ישנו.
המחקר נערך במכוון במהלך עונת הטניס הסדירה וזאת במטרה לאסוף
נתונים במהלך האימונים ובמהלך הטורנירים והתחרויות.
Mah סבור שממצאי המחקר רלוונטיים גם לענפי ספורט אחרים. שיפור
במצב הרוח והפחתה במידת הישנוניות במהלך היום, יכולים לדעת החוקר
לסייע בהעלאת רמת הביצוע גם בענפי ספורט אחרים.
מולי אפשטיין – פיזיולוג, יועץ במרכז לרפואת ספורט ולמחקר
ע"ש ריבשטיין במכון וינגייט, מנהל הפורום: "חיים וספורט".